בית צבי מרכין ראשו על הרצחו של ג'וליאנו מר

ג'וליאנו מר חמיס היה שחקן ענק עם כריזמה יוצאת דופן. הוא היה אמיץ כאדם וגם כשחקן.

באישיותו ובביוגרפיה יוצאת הדופן שלו, הוא גילם – כרגיל, בהצלחה יוצאת דופן – את שתי הישויות היושבות על האדמה האהובה והאכזרית הזאת. הישראלית והערבית. הוא התנדנד ולעיתים נקרע בין שני העולמות, עד שהחליט מתוך תחושת שליחות ומחויבות להקים צבא של אמנות ב"תיאטרון החופש" במחנה הפליטים בג'נין.

בפעם הראשונה פגשתי את ג'וליאנו בבית צבי. הוא שיחק את סטנלי קובלסקי ב"חשמלית ושמה תשוקה" בתרגיל שנה ב' וכבר אז הוא היה ענק;  גבר חזק, פרא אציל ויפה תואר שהקרין גם עוצמה פנימית אדירה. אחר כך ביימתי אותו ב"מראה מעל הגשר" בהבימה. הוא היה אדי קרבונה נפלא, ובניגוד לכל האזהרות גם דוגמא ומופת לשחקנים הצעירים. הוא היה שחקן טוטאלי שכבש את הבמה וקרע את המסך בכל פעם ששיחק.

אני נסער וכואב גם באופן אישי, כי אהבתי אותו מאד, גם בהיבט המקצועי כי אבד לנו שחקן נפלא בקולנוע ובתיאטרון וגם בהיבט הפוליטי, כי זו עדות מדאיגה ומייאשת להתחזקות הקיצוניים המחזקים איש את רעהו ואיש את אויבו במלחמה נגד השלום. עוד פרק טראגי בספר דברי הימים הקשים של שני העמים.

ג'וליאנו מר נרצח בפתח "תיאטרון  החופש" בג'נין. שוב נרצח אדם שניסה להביא תקווה על יד מנוול חמום מוח.

ג'וליאנו מר חמיס. אללה ירחמו. יהי זכרו ברוך.

מיכה לבינסון