איחש פישר

פרנבחצ'ה: אוי, אני צריכה, אני צריכה, וכשאני צריכה אני מוכרחה! בדיוק כשאני כל כך צריכה, הכפתורים הסתבכו לי ואני מתפתלת! אבל זה מייפה לי עוד יותר את העתיד. כי אני עוד מעט אשב ואעשה כזה קקה, שהעולם עוד לא ראה. אני ממש אתרוקן מכל הקקה שלי, ארזה בבת אחת ותהיה לי גזרה נפלאה, ואני אשאר סוף סוף רק אני עצמי. מעניין באמת לדעת סוף סוף מי אני. אני רק פוחדת שלא יישאר הרבה. אני מאוד מקווה שאני לא תשעים ותשעה אחוז קקה. זה יהיה נורא אם ביחד עם הקקה ירד גם התחת עצמו והשדיים, והפנים, והעיניים, ובסוף יצא לי בשלשול גדול גם המוח. (מצליחה לפתוח את קישורי שמלתה, מתיישבת ועושה את צרכיה) נו, אני עושה ועושה ולא יורד ממני שום דבר חשוב. המוח נשאר יציב, האינטליגנציה במקום, וגם מהישבן אני רואה שלא ירד שום דבר חשוב באמת, מה שחשוב נשאר, ורק הקקה יצא, כי הוא פויה, הוא מסריח ופויה וילד רע, ועכשיו הוא יקבל עונש בגלל שהוא קקה, הוא ייאלץ להיפרד ממני והוא לא יהיה אצלי יותר בבטן, הוא הולך לבית- כיסא ומשם לביוב ומשם לים, אין יותר פרנבחצ'ה, קקה שכמוך, פרנבחצ'ה עוזבת אותך לעולמים, והולכת למאהב המקסיקני שלה חומבטוחס. אתה בוכה? טוב מאוד! כמה פעמים הזהרתי אותך לא להיות קקה, כי אני לא אוהבת קקות, אני אוהבת מוצקים, אבל אתה רך ומסריח ומגעיל, ואל תחשוב שילך לך עם מישהי אחרת, כי אני כבר פרסמתי בכל העולם שאתה קקה שלי. טוב לך? עכשיו אתה כבר מתחרט? מאוחר מדי! פרנבחצ'ה לא סולחת! פרנבחצ'ה עשתה וזהו! הנה, עכשיו אני אנדנד מולך את התחת שלי, שתראה מאיפה יצאת ומה אתה מפסיד ומה חומבטוחס מרוויח! (מנדנדת את ישבנה מעל האסלה). פרנבחצ'ה הולכת לחומבטוחס, וקקה יורד למצולות! (מורידה את שולי שמלתה מטה ויוצאת בעליצות).

- תודה לשלי בן אמיר על שליחת המונולוג.