ילדי קנדי

מאת: רוברט פאטריק
דמות: קרלה

אני רציתי להיות אלילת מין. אתם יכולים לצחוק כמה שאתם רוצים. אם תצחקו וגם אם לא תצחקו- אני נשארת בדיחה. אבל כולם צחקו על מרלין מונרו כשהיא אמרה שהיא לא רוצה להיות אלילת מין. היא רצתה להיות אישה רגילה, יצור אנושי, אני רוצה להיות אלילת מין. אני זוכרת את הבוקר כשחבר נכנס ואמר לנו שמרלין מונרו מתה. וכל הבחורים היו המומים שהם קלטו את גודל האבידה. אבל אני- אני הרגשתי משהו קר ומוזר עמוק בתוך הבטן שלי- ופתאום ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיים. רציתי להיות היורשת- רציתי להיות זו שתעמוד עכשיו זוהרת- קורנת ומושלמת אל מול פני הגזע האנושי. רציתי להעניק משמעות לתקופתי. להיות האהבה המפתה והבלתי מציאותית המדרבנת גברים ונותנת להם כוח להמשיך הלאה. ראיתי לנגד עיני את כל השגיאות שעשתה מרלין. רק דבר אחד שכחתי לקחת בחשבון ובבוקר שלאחר מותה של מרלין קמו חמישים מיליון נערים ונערות עם אותה שאיפה חזקה :להיות מרלין מונרו מספר שתיים.וכל סוכן פוזל, וכל מורה בקורס מזורז למשחק מצא את עצמו פתאום תחת מבול של עשרה מיליון טונות בשר טרי ונכסף שנערם בגלים גלים. אבל אני לא אסכים לעשות מה שכולם עושים בטלוויזיה. אני לא מוכנה לחייך ולקמט לעצמי את הפנים ולקבל אורגזמה מ"ריצפז". לא יהפכו אותי לתת- אדם ולרובוט שרוקד מסביב לדין מרטין בתוכנית שלו. אני לא מוכנה להצטלם בשביל חוברות פורנוגרפיות . אני לא מוכנה להיות לסבית כי אני לא רוצה. אני לא מוכנה יותר לשכב עם עוזרי- בימאים כדי להגיע למבחן בשביל להחליף את הבת אחותה של איזה שחקנית מפורסמת עוד אחרי הביקורת! מרלין התחילה מאוחר, אבל היא הייתה פיקחית. היא ידעה מתי להסתלק. היא התחילה ממש כשהיא הייתה בת 26. היום אני בת 26. לפני זמן קצר בדירה שלי בלעתי 74 כדורי שינה. באתי הנה רק בשביל לשטוף אותם פנימה.

 

- תודה לעלמא אלון על שליחת המונולוג. 

עבור לתוכן העמוד