חפץ

מאת: חנוך לוין
דמות: פוגרה
קשה לי להבין את זה! אחרי הצהריים שיחקנו טניס במשך שעה וחצי, אחר כך הלכנו לבית קפה, משם למועדון לילה ועכשיו אנחנו בדרך לבקר בהפתעת לילה את הורי. מאיפה אני לוקחת כל כך הרבה רעננות?
מה שנפלא אצלי הוא שבצד ההנאה הבלתי פוסקת אני מרגישה שאני גם מתקדמת ומתפתחת כל הזמן. אפילו עכשיו, כשאני הולכת ומפטפטת בקלילות, אני יודעת שצומחים בי בחשאי כל מיני רעיונות פיסיקליים. בלי להתאמץ אני כל הזמן קולטת דברים, מעכלת אותם, מעבדת אותם.
נפלא, נפלא איך שהכל פועל אצלי. (רואה את הכיסא) מה שאני רואה, מה שאני רואה!
החיים כבר לא יודעים מה לעשות בשבילי. כאילו לא מספיק כל השפע שקיבלתי, אז הגורל עוד מזמן לי, באמצע הרחוב בלילה, מה? כסא. כסא למקרה שהתעייפתי. זה לא משגע? (בועטת קלות בכסא) כסא חנפן, מחכה במתיחות שאשב עליו, אבל הוא לא יזכה לזה, מפני שאני, תופתעו לשמוע, רעננה! (קופצת ועולה על הכסא) יראה הגורל שהמאמצים שהוא עושה בשבילי לא משאירים עלי שום רושם!
עבור לתוכן העמוד