אותלו
דמות: דסדמונה
הערות: מונולוג ערוך מתוך דיאלוג. רגע לפני שאותלו רוצח את דסדמונה באשמת בגידה. המונולוג שהיא נושאת כשהיא יודעת שהיא הולכת למות.
הייתי כחולמת ישנה אני?
אין בעל לי, אין כח בי לבכות
ולדבר בלי בכי לא אדע
יהיו הלילה סדיניי ליל כלולותי על משכבי.
הנה כי כן סימן שכך יאה לי
מה זאת עוללתי שמוצא הוא בי ולו גם שמץ חטא לתת בי דופי?!
מה אדבר? לתינוקות רכים יש לדבר ביד רכה, בנחת.. לו כך נזף בי? מי אני? אלי!
הלוא תינוק נזוף..
איזה ניבול פה הטיל בי ואיך היזנה אותי בכינויים? אוזניים תצילנה!
זונה קרא לי.. סמרטוטר שתוי את נפקתו לא יגדף כמוהו.
מה אעשה ואת ליבו אשיב? כי לא אדע במה חטאתי לו!
על ברכיי אני נישבעת אם באהבתו מעלתי מעל במחשבה או במעשה ואם הלכו עיניי או דמיוני אחריי אחר, הלוא אותו אהבתי ואוהב עדי האל! עד כלות נפשי
אומנם קשה חימה בחמתו תחשך עליי תבל
אל לא תכהה אהבתי
לא כח בי יש לומר... זונה.
הוצאתי זאת מפי וטעם פיגולים נותר בו
הייתה שפכה לאמא, ברברה קראו לה
היא אהבה אבל אהוב נפשה בשיגעון נהג, וימאסנה. היה לה זמר, שיר על ערבות נחל
אך גורלה נישקף בו, היא מתה בזמרה אותו.
הלילה, רודפני זה השיר
כמעט הנה ראשי אטה הצידה לזמרו כמוה.
