רומיאו ויוליה

לולי ירד עלי צעיף הלילה,
רואה היית סמק על פני,
על כי שמעת לוידוי ליבי.
לואי שמרתי על דרכי נימוס
לואי הכחשתי כל אשר אמרתי
אבל הקץ לצחצוחי שפתים
אהבתי? הו, ידעתי, "הן" תשיב לי,
ותשובתך כנה עלי,
אך אל תאוץ להשבע,רומיאו,
פן תכשל ושבועתך חללת.
יופיטר כך אומרים,אוהב לצחוק
לשמוע הפרת שבועות דודים.
רומיאו הנלבב,אם אהבתני,
פתח פיך ודבר בלב גלוי .
אך אם סבור אתה, כי את לבי כבשת חיש מהר, אקדיר פנים כמתעקשת ואגידה "לאו למען תחזר אחרי,אבל לבד מזאת :בשום פנים ואופן!.
ודאי,מונטיגי היקר,כוון
שאהבה טורפת את נפשי,
תראני כפזיזה וקלת דעת,
אולם נאמנה אני מאלה
המטיבות כל כך להצטנע.
אמנם רואי היה לי להוכחי מידת צניעות רבה משלבתי,
אבל אתה הקדמת להקשיב
לשיח לב שופעלתומו
רגשת אהבתו. אכן כפר לו ואל תראה בו אהבה פוחזת,
שליל החושך הוציא לאור.