בית בובות

זאת בדיוק הבעיה. אתה לא מבין אותי, וגם אני לא הבנתי אותך-עד הלילה הזה.אל תפסיק אותי,בבקשה תקשיב לי עד הסוף.עכשיו עושים חשבון טרוולד. (שתיקה קצרה)
הישיבה הזאת כאן לא נראת לך מוזר?
שמונה שנים תמימות ואפילו יותר מן היום הראשון בו היכרנו,לא החלפנו בננו מילה רצינית אני לא מדברת על בעיות,אני מתכונת שמעולם לא ישבנו כדי לדבר על איזה עניין באופן יסודי. אתה מעולם לא הבנת אותי,עשיתם לי עוול נורא.קודם אבא אחר כך אתה. (מנידה בראשה לשלילה) לא אהבתם אותי חשבתם שזה נחמד להיות מאוהבים בי זה הכל זאת האמת.כשגרתי בבית אצל אבא,הוא הרצה בפניי את כל ההשקפות שלו וההשקפות שלו נהפכו להשקפות שלי, אם היתה לי דעה אחרת היתי מסתירה אותה כי זה לא ימצא חן בעיניו. אבא היה קורא לי ילדתי-בובתי ושיחק איתי כמו ששיחקתי בבובות שלי.

ואז באתי אל ביתך, אני מתכונת שעברתי מבעלותו לבעלותך, אתה אירגנת הכל לפי טעמך ככה שבאופן טבעי אימצתי את הטעם שלך או שרק העמדתי פנים. כשאני מנסה להביט אחורה- נדמה לי שחיתי כאן כמו קבצנית-מן היד אל הפה.
אני התקיימתי כאן מן ההופעות, שערכתי בפנייך זה הרי מה שרצית.

אתה ואבא חטאתם כלפיי חטא כבד, רק אתם אשמים שלא יצא ממני כלום. ואתה תמיד היית כל כך טוב אליי. אבל הבית שלנו מעולם לא היה יותר מחדר משחקים. לגביך הייתי אשתי-בובתי בדיוק כמו אבא ילדתי-בובתי והילדים היו הבובות שלי. אני נורא נהנתי מזה ששיחקת בי והשתעשת איתי, ממש כמו שהילדים נהנו ששיחקתי איתם.

אלה היו חיי הנשואים שלנו טרוולד.

מוטלת עליי משימה לנסות ולחנך את עצמי ולא אתה האיש שיוכל לעזור לי בזה. את זה אני חיבת לעשות לבד, ולכן אני עוזבת אותך עכשיו.