שורשים

לא, הוא לא בא! (שתיקה נוראה משתררת. כולם נראים מאוד שלא בנוח).

(כאילו מכלה זאת בפעם הראשונה): הוא תמיד רצה שאני אעזור לו אבל אף פעם לא הייתי מסוגלת. פעם הוא ניסה ללמד אותי לתקתק על מכונת כתיבה, אבל ברגע שעשיתי שגיאה תיכף עזבתי את זה.

תמיד, תמיד הייתי עוזבת. אני לא יודעת למה אבל לא הייתי יכולה לסבול שאני עושה שגיאות.

הוא היה מציע לי להתחיל להעתיק חפצים ממש בציורים שלי במקום רק אבסטרקטים אבל אף פעם לא שמתי לב. לפעמים הוא היה נותן לי ספר אבל אף פעם לא טרחתי אפילו לקרוא אותו.

אני אף פעם לא שוחחתי על כלום. הוא היה מתחנן לפני שנשוחח על דברים אבל אף פעם לא הבנתי בשביל מה זה טוב. (מנסה להבין) לא הייתה לי סבלנות.

אני לא הייתי יכולה לעזור לו-אף פעם לא ידעתי מה זה סבלנות. פעם הוא הביט עלי בעיניים מבוהלות והוא אמר, "אנחנו כבר יחד שלוש שנים אבל את אפילו לא יודעת מי אני או מה שאני מנסה לומר -ובכלל לא איכפת לך, מה?" אף פעם לא ידעתי מה שהוא רוצה בכלל- אני לא חשבתי שזה משנה.

התפוח לא נופל רחוק מהעץ- לא, בהחלט לא רחוק. (בעייפות) אז אתם מתגאים בזה אה? אתם יושבים לכם שם מרוצים מעצכם ומלאים גאווה שהבת שלכם לא יכלה לעזור לאהוב שלה? תביטו על עצמכם. כולכם. אתם לא יכולים להגיד מילה. אתם לא מסוגלים לעזור לעצמכם ובשרכם. את הבת שלכם זרקו לכלבים. זאת גם הבעיה שלכם, לא? אני חלק מהשמפחה שלכם, לא? אז תעזרו לי! נחמו אותי! דברו אלי- אלהים אדירים, שמשהו ידבר אלי. (סוף סוף בוכה)

בחיי, אמא, אני שונאת אותך- זה הדבר היחיד בחיים שבאמת רציתי אבל לא יכולתי להחזיק בו, לא ידעתי איך. אני שונאת אותך, אני שונאת...

נכון אמא, את לא יכולה לעזור לי. אני יודעת את זה.אוף, חבל על הזמן. (נואשת לגמרי) אני לא יכולה אמא, את צודקת-התפוח לא נופל רחוק מהעץ. את צודקת-אני בדיוק כמוך, עקשנית, ריקנית, בלי שום הכשרה לחיות. אין לי שום שורשים בשום דבר. אני ממשפחה של פועלים חקלאים ובכל זאת אין לי שורשים- בדיוק כמו העירוניים- סתם חתיכת כלום.

(בחוסר סבלנות) שורשים, כן שורשים! לכל הרוחות, פראנקי, אתה נמצא בשדות כל היום, אתה צריך להבין משהו בגידולים. שורשים! הדבר שממנו צומחים, שממנו ניזונים. שבזכותו בן אדם גאה בעצמו-כן, שורשים!