כולם רוצים לחיות

מאת: חנוך לוין
דמות: פוזנבוכא
הערות: בנשף פוזנבוכא ופוזנא ואנשי הנשף נמצאים שם. פוזנבוכא מדברת לעצמה בכעס.

אוחח איזה שטות שכאזות בגלל איזו התפרצות של רגע רצון לעשות רושם פוזה ניפלט מהפה, ועכשיו הצטרך למות? ועוד בשביל מי? בדיחה טובה! כול החיים מצץ אותי כמו עצם ועכשיו גם יטחון אותי לדבק? לו היתי חולה או מדוכאת, היתי אומרת מילא, לעזאזל עם הכול נגמור עם החיים עם קצת סגנון! אבל אני בריאה כמו מגיפה יש לי תאבון לחיות כפי שאף פעם לא היה לי! ואדרבא, אחרי שהחזיר היה מתנדף מין האולם השמיים היו ניפתחים בפני סערות חושים אהבות היתי מנסה אפילו פעם אחת מציצה לכושי ! מה יש חיים רק פעם אחת! ועכשיו, שלום אפריקה, שלום לכושים, אשכב בבור, והחזיר דפוק ויאכל נקניק?
מה את צועק? מה את לוחץ? בסדר מה ששהבטחתי אני יקיים!
עבור לתוכן העמוד