שורת המקהלה

(דיאנה רצה למרכז הבמה)

ממש מתתי להיות שחקנית רצינית, אז ברור שנורא התרגשתי מזה שאני הולכת לתיכון לאומנויות ללמוד משחק. בכל אופן, ביום הראשון של שיעור משחק, מר קארפ...אוי...מר קארפ...כן...הוא העלה אותנו על הבמה בשורה כשהרגל של כל אחד מאיתנו כרוכה מאחור סביב הרגל של חברו. ואז הוא אמר: "או קיי, אנחנו הולכים לעשות עכשיו אימפרוביזציות. אתם עכשיו על מזחלת קרח, בחוץ יורד שלג וקר נורא. אז קדימה!

(השורה פונה לאחור ודיאנה שרה)

כך ניסינו לחוש בכל יום
תנועת מזחלת שנופלת מההר
כך ניסינו לחוש בכל יום
איוושה של רוח נוף פתוח ושקר

וחפרתי עמוק בתוך הנשמה
כדי למצוא רגש קל עמום
וחפרתי עמוק בתוך הנשמה
לא הרגשתי כלום!

וכולם מסביב עשו קולות כמו: "וואש....וואש... אני מרגיש את השלג...
אני מרגישה את הכפור...אני חש את האוויר".
ואז מר קארפ פנה אלי ושאל: "אז מה מורלס? מה את חשה?"
אז אמרתי לו:

"לא מרגישה כלום!
לא חשה שום כלום!"
אז הוא ענה לי:
"עם שום כלום את בחוץ"
כולם שם חשו
ואני חשבתי-
שזה סתם בולשיט מטופש בלתי נחוץ...

אבל אמרתי לעצמי: "תעזבי. זה רק השיעור הראשון.
ואולי זה גנטי, הרי אין מזחלות שלג בסאן חואן".

בשיעור השני הוא ביקש
תהיו שולחן או אוטו ספורט
וגלידה תות
קארפ אמר: "מצויין! מעולה!
חוץ ממורלס! את נסי
עכשיו לחוד!"

אז חפרתי עמוק
בתוכה של נישמתי
למצוא שם גלידה או נס
כן חפרתי עמוק
בתוכה של נישמתי
ניסיתי להנמס...

קראו לי: "שום כלום"!
"כן את סתם שום כלום"
קארפ לא עצר זאת!
להיפך הוא עודד!
הם לא עזרו לי,
רק לעגו לי!
עד שממש רציתי כבר להמלט!

ואז מר קארפ קרא לי אליו ואמר:
מורלס, אני חושב שאת צריכה ללכת לתיכון
מקצועי בנות. כי את לעולם לא תהיי שחקנית! אף פעם!"

"אף פעם"? אלוהים אדירים!"

על ברכיי
מול הצלב ומריה
התפללתי:
"תני לי רמז
או גישה".
על ברכיי
מול הצלב ומריה
התחננתי:
"תני לי רגש
או תחושה".

והקול שעלה מעומקה
של נישמתי
נשמע לי צלול כל כך...
כן, הקול שעלה
מעומקה של נישמתי
הוא אמר לי כך:

"האיש הזה כלום!
הקורס שלו כלום!
עכשיו חפשי לך
מורה טוב לא דפוק!
בסוף תצליחי!
ותשחקי עוד!"
וזה מה שקרה
אחר כך בדיוק!

כעבור שבוע שמעתי
שקארפ ניפטר!
אז חפרתי עמוק
וירדו מתוך עיניי-דמעות!
כי לא הרגשתי-
שום כלום!

(מורלס חוזרת לשורה).