אוהבים: מנצחים ומובסים

אני מקווה שזו בת, כמוך; עם שיער בלונדי כמו שלך. כי אם זה בן הוא יהיה עם סתם שיער חום, כמוני. וכל ערב כשאני אחזור הביתה מהמשרד של סקיהאן אני אלמד אותה מתמטיקה והיא תגדל ותהיה ילדת פלא. ראיתי פעם תוכנית בטלוויזיה על פרופסור אמריקאי שדיבר אל התינוקת בת-שנה-בעריסה שלו בארבע שפות שונות במשך שעה אחת ביום; וכשהילדה התחילה לדבר היא יכלה לשוחח בגרמנית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית. תארי לעצמך שהזקן שלי יציץ לתוך העריסה של התינוקת הקטנה שלנו והיא תצעק אליו: "בואנוס דיאז!" יואו, הוא בטח יחשוב שהיא מציעה לו על איזה סוס להמר! הלוואי שזו בת.אבל אם זה תאומים, הייתי מעדיף שני בנים או שתי בנות מאשר (הוא מעיף מבט בבישנות אל מאד ומשתתק במבוכה כשהוא מבין שנתפס לסגנון הדיבור שלה)... את שומעת? זה מה שקורה לזוגות נשואים. הם אפילו מתחילים להיראות דומים. מעניין אם סקיהאן הרזה נשוי. היא בטח נראית כמו מסרגה... אבא שלך, מאג, באלוהים הוא כזה איש טוב. ואמא שלך - זאת אומרת, היא כזו אישה טובה. אני זוכר - אוה, הייתי אז רק ילד - אני זוכר שראיתי אותם הולכים יחד ברחוב דאבלין; וחשבתי שהם כל-כך - את יודעת - נראים כל-כך מכובדים. הייתי רוצה להיות כמוהו. אלוהים, כזה איש מצויין. וכל-כך חברותי עם כולם. יש לך מזל שיש לך כאלה הורים.
הזקן שלי - דמי האבטלה ביום שישי - בשביל זה הוא חי. היא צוחקת וקוראת לו ששת שלי; אבל אני לא יודע איך היא יכולה לצחוק על זה. ולהקשיב לו מדבר - יואו, אפשר לחשוב שהוא שלמה המלך המסריח. איך הוא יכול לשבת על הישבן שלו ולהסתכל עליה יוצאת כל בוקר עם הסינור עטוף בעיתון מתחת לזרוע - בחיי אלוהים, אני לא יודע איך הוא עושה את זה. אמרתי לה פעם, את יודעת; קראתי לו בטלן או משהו כזה. והיית צריכה לראות את הפנים שלה! חשבתי שהיא הולכת להרביץ לי! "אף פעם שלא - אף פעם - שלא תגיד יותר דברים כאלה. אתה לא חצי גבר ממה שהוא". נאמנות, כנראה; בגלל שבגיל הזה את בקושי - את יודעת - באמת אוהבת את בעלךְ או את אשתךָ... ספרתי לך פעם מה הוא עושה כשאין מרוצים? יש לו תיבת מתכת כזו מתחת למיטה שלו; הוא שומר בה את כל התעודות הישנות שלי. הוא יושב שם בקור ומוציא את התיבה וקורא את כל הניירות הישנים האלה - תעודות שליש וכל זה, החל מבית הספר היסודי! הוא לא נורמלי! אני יודע טוב מאוד מתי הוא עושה את זה, מפני שאפשר לשמוע את הרשע של התיבה על הלינוליאום. ופעם נכנסתי לחדר; הוא ניסה להחביא מהר את כל הניירות. מוזר, לא... את יודעת, אנחנו בכלל אל מדברים, אולי רק "האוכל מוכן?" או "תביא הביתה קצת פחם"... יושב שם למעלה בעליית הגג הקפואה, עובר על הציונים שלי... אולי כשאני אהיה גדול, נלך לשחק כדורגל, כמו פ'ידאר דונלי והזקן שלו... אני לא אוהב כדורגל, אבל הוא אוהב; ולא נצטרך לדבר אחד עם השני - רק בדרך לשם ובחזרה... שלוש שנים זה לא הרבה זמן בשביל תואר. ולדעתי אני אהיה מורה טוב.