מזריץ'

נולדתי במזריץ'. אמא ואבא היו אנשים מאוד צעירים. הכל היה נפלא, עד שהגיעו הגרמנים. ב-25 באוגוסט 1942 היה יום ההולדת שלי. מלאו לי 15. בבוקר התחילה האקציה. הסתתרנו במחיצה בין קירות בבית השכנים. ביום שלמחרת גילו אותנו. הובלנו לרכבת שנסעה לטרבלינקה. נדחפתי עם אמא ואחי הקטן. כשהנוסעים פרצו את החלון בקרון שלנו אמא דחפה אותי החוצה. נפלתי, והתחלתי ללכת בחזרה עד לגטו של מזריץ'. שם, אחרי יומיים פגשתי את אבא. הוא שאל איפה אמא ואחי. עניתי... בטרבלינקה. בבוקר, כשהתעוררתי, ראיתי שהשיער של אבא הלבין כולו.
כשהתחילה האקציה השניה שוב הואבילו אותי לרכבת. הפעם קפצתי בעצמי. השומרים ירו ואני נפצעתי, כדור חדר לרגלי, ושוב צלעתי בחזרה לכון מזריץ'.
ימים שלמים הייתי מסתובבת בין הבתים הריקים, ובערב כל אחד פנה למקום מסתור כדי לשרוד את הלילה.
בוקר אחד עבר ברחוב עגלות עם גוויות על אחת מהן ראיתי את הגופה של אבא. רצתי אליו ונישקתי את רגליו. מצאתי בכיס חולצתי תמונה שלו. נישקתי את אבא וברחתי.
מאותו רגע לא יכולתי לדבר יותר.