יון גבריאל בורקמן

זו אני, בורקמן. זאת אלה "שלך", כמו שכינית אותי בימים ההם. היית מכיר אותי שוב? השנים נהגו בי ביד קשה, בורקמן. אתה לא חושב? חלף כמעט נצח, מאז שעמדנו שנינו זה מול זה. האם מה שאמרת קודם, שבאותם ימים הייתי הדבר היקר לך מכל בעולם, האם זו האמת לאמיתה?

ובכל זאת מכרת אותי. עשית סחר מכר באהבתך עם גבר אחר. מכרת את אהבתי תמורת- תמורת משרה של מנהל בנק! פושע! אתה רוצח! אתה רצחת את האהבה שבי! אתה זרקת את האישה שאהבת! אותי! את היקר לך מכל בעולם היית מוכן להמיר בטובת הנאה. מה שרובץ על מצפונך הוא רצח כפול! רצח נשמתך ורצח נשמתי.

לו ניתנה לי הזכות לעמוד לצידך, כשהכל חרב עליך- האמן לי, הייתי עומדת בזה בשמחה ביחד איתך. הייתי מוכנה לזה. היו לי גם נכונות וגם כח. כי אז הרי עוד לא ידעתי על הפשע הגדול, המחריד שלך. בכל השנים הללו הלכה וגברה בי ההתנגדות לאהוב איזה שהוא יצור אנושי, - עד שבסוף זה הפך לבלתי אפשרי. לא בני-אדם, לא חיות, לא צמחים. מלבד אחד ויחיד- ארהארט. הבן שלך, בורקמן. אחרת לשם מה לדעתך, לקחתי אותו אלי? והחזקתי אותו אצלי, כל זמן שרק יכולתי? אתה הוא זה, שיצר בתוכי שממה וריקנות כלפיי הכול! חוץ מאשר לבנך. ולכן לקחתי את ארהארט אלי. כבשתי את לב- הילד החם, המתמסר, שלו לעצמי, עד שאמו- אמו הבילוגית אני מתכוונת, אחותי התאומה, לקחה אותו שוב ממני. שמע! אני לא אסבול את הבדידות! את הריקנות! אני לא מוכנה לאבד את ליבו של בנך! באתי הנה כדי להחזיר אותו אלי הביתה, אילו זה רק היה ניתן לביצוע. יש לי זכות? איזה ערך יש לזכות כאן? אם הוא לא שלי מרצונו החופשי- אז הוא לא שלי בכלל. ולזה אני זקוקה! אני משערת שאתה יודע שהייתי חולנית במשך כל השנים האחרונות. ארהארט לא סיפר לך על כך? ייתכן שהוא בכלל לא הזכיר אותי? אני חולנית. אני סובלת ממחלה אנושה, בורקמן. לרופאים אין שום אמצעי נגדה. הם חושבים שסבלתי פעם מזעזוע רגשי חזק. מאוחר מדי לבדוק עכשיו אם אתה האשם! קשה לי לתאר כמה עצוב לי לחשוב על כך, שעליי להיפרד מהכל, מכל דבר חי- להיפרד מהשמש ומהאור ומהאוויר, בלי להותיר כאן מאחורי יצור אחד ויחיד, שיחשוב עלי, שיתאבל עלי ויזכור אותי בחום- כמו שבן זוכר את אימו, אותה איבד. אתה מוכן לזה? אתה מסוגל לזה? תודה מעמק לבי על הקורבן! – אבל עכשיו יש לי עוד בקשה אחת אליך. כשאסתלק, בקרוב, אשאיר אחרי רכוש לא קטן- ואני מתכוונת להוריש את כולו לארהארט. אין לי מישהו קרוב ממנו, ממשפחתי אני האחרונה. כשאמות- ימות איתי גם השם רנטהיים. והמחשבה הזאת כל כך מציקה לי. להימחק מהקיום- ביחד עם השם- אל תניח לזה לקרות! הנח לארהארט לשאת את השם אחרי! אם, העומדת למות בקרוב.. שם הוא דבר שקושר יותר משאתה מתאר לעצמך, בורקמן. תודה, תודה! עכשיו יושבו כל החשבונות בינינו! כן, כן, שיהיה כך! עכשיו תיקנת מה שיכולת לתקן! כי כשאני כבר לא אהיה בחיים, יחיה אחרי ארהארט רנטהיים!