יוקרתיות ונלעגות

באמת, אבא! אמור לי, במחילה. איך תפרש את ההתנהגות שלהם, שהיא, אם לומר בעדינות, די מגעילה?

אצילים?! הא! יש להם נימוסים והליכות של פילים. נו, באמת! בלי סלסול וחנופה, להתחיל לדבר מיד על החופה!

באמת, אבא! איזה הצהרות אתה מצהיר! אתה נשמע כמו הבורגני הכי זעיר! אני ממש מזועזעת מדבריך הגסים! אולי תיקח אתה איזה קורס של הליכות ונימוסים?

אלוהים אדירים! אם כולם היו חושבים כמוך, במחילה, כל רומן היה מסתיים ישר עם ההתחלה! מה אם סירוס היה מתחתן עם מנדן בפרק הראשון? אפשר היה לסגור את הרומן וללכת לישון! ומה אם ארונס היה מתחתן בפרק א' עם קללי בטקס אבירי במקום לעבור את כל התלאות ולהיפגש רק בפרק העשירי? כל זה כתוב ברומנים של מדמואזל סקודרי!

החתונה זה לא הדבר העיקרי! הנה, שאל את בת דודתי והיא תגיד לך במחילה, שברומן אמיתי החתונה זה הסוף ולא ההתחלה! אם אוהב רוצה להיות אהוב, שיידע לחזר, כי זה הכי חשוב! שיידע לגלות את הרגשות הכי נעלים, ורצוי שזה יהיה במילים. כל המתיקות, הרכות, התשוקה, הפינוקים- וחשוב שהוא יידע להתנהג על פי החוקים. בפעם הראשונה, ייפגש האהוב עם האהובה בכנסייה, או בטקס פומבי מסויים, או ככה סתם בטיול בסביבה. כמובן שעליו להיות מובל, אל אהבתו בעקבות הגורל, זאת אומרת פחות או יותר, בחברת איזה קרוב משפחה או חבר. הנ"ל יביא אותו אל פתח בית אהובתו. משם ייצא חולם ומהורהר, או מלנכולי באופן די ניכר. וזמן מה יסתיר מאהובתו את רגשותיו הסוערים, אך ימשיך לערוך אצלה אין ספור ביקורים. בביקורים הללו עליו לשוחח איתה על עניינים שונים, רצוי שהנושאים יהיו עדינים. נושאים חשובים ומחנכים, שירשימו עד דמעות את כל הנוכחים. מגיע היום הנשגב, בו יצהיר האהוב על אהבתו וכוונותיו, וההצהרה הזאת תוצהר כמובן, בטיול בשביל צדדי שבגן. הוא יצהיר על אהבתו באוזני האהובה בלבד, כשכולנו, כל היתר, נתרחק ונעמדו בצד. כדי לא להביך אותנו, הבחור ייעלם לכמה רגעים, ואחרי שנתאושש, יופיע ואותנו ידהים וישבה את לב כולם בגילויי סוד אהבתו לעולם. ואז כולנו נתחיל לגלות בפרהסיה כל רגש פרטי, זה כל כך מרגש, ממש מעין טיפול קבוצתי. ועכשיו מגיע תור ההרפתקאות. זהו שלב חשוב מאוד. כל היריבים ששמים רגל לאוהבים. כל הריבים והכעסים, הדמעות והפיוסים. הקנאה הזאת שאין לה תקנה, הבאה בעקבות אי ההבנה. כל אותם אבות שמתנגדים לאהבות. הפרידות, ההאשמות, כאבי הלב, בקיצור כל מה שקוראים לו "פצעי אוהב". כמה שיותר מסובך- הרי זה משובח. ככה מתנהלים העניינים בערך. בלי שום קיצור דרך. נא לא לשכוח את חוקי האבירות, והחינוך הטוב. הרי לא נולדנו ברחוב. אבל לקפוץ ישר לסוף הרומן, זאת אומרת אל החתונה- הרי זו שגיאה שאין לה תקנה. רוץ להתחתן, כי מחר נרעב?! איזה רעיון נתעב! להחליף אהבה בחוזה נישואין, זה לתפוס את הרומן בזנב. באמת, אבא, אין מזה דבר יותר מסחרי. רק המחשבה מצמררת את בשרי.

אוה, אבא! אל תקרא לנו יותר בשמות האלה, הזרים והמוזרים. אולי תמצא לנו שמות אחרים..

אלוהים, כמה ברברי! אתה כל כך, כל כך וולגארי! תמיד התפלאתי, מאז ומתמיד שלאב כל כך גשמי נולדה בת כה רוחנית. האם איזה סופר שאתה מעריך את דעתו, קרא לגבורות ספרו מגדלון וקאטו? שמות כאלה כמובן, יכולים לחסל את הרומן.