מבט על הריין

אני לא הולכת איתו... אתה לא יכול להכריח אותי לבוא, נכון טק? אתה מנסה להפחיד אותי, אבל אתה לא מפחיד אותי יותר. אני אגיד לך: אני לא מתכוונת ללכת איתך. אני לא הולכת איתך יותר. אתה לא תאמין, כי אתה לא יכול להאמין בשום דבר שאין בו אינטרסים, אבל לדיויד אין קשר לעניין הזה. אני אמרתי לך שאני אעזוב אותך יום אחד. אני אפילו זוכרת איפה אמרתי לך את זה ולמה אמרתי לך את זה.

אני לא אוהבת אותך טק, אף פעם לא אהבתי. מוזר, דיברתי עם עצמי על הסצנה הזאת, כמעט חמש עשרה שנה. היו לי המון דברים להגיד לך. הייתי אומרת אותם כשהייתי שוכבת ערה במיטה, או בזמן שהלכתי ברחוב. אבל עכשיו אני לא רוצה. כנראה שאתה רוצה להגיד את הדברים האלה רק כשאתה עוד לא יודע מה לעשות. כי כשאתה יודע, אז בשביל מה להגיד? "זה בגלל זה... וזה בגלל זה.." אבל כשאתה יודע מה צריך לעשות, אתה לא צריך להגיד כלום. אתה יכול פשוט ללכת. ואני הולכת. אין שום דבר שאתה יכול לעשות. הייתי רוצה שתאמין בזה עכשיו.

אני אעבור ל... וושינגטון ו... אולי אין לך שום דבר נגד פאני, אבל מה עם לי יש משהו נגדך? את זוכרת את החתונה שלי? ואת זוכרת איך אמא היתה מרוצה מעצמה?
אמא המבריקה... אמא המקסימה... כולם ככה חשבו, לא? ילדה בת שבע עשרה מתחתנת עם האצולה המכובדת, מבטיחה את מקומה בעולם שאמא שלה מעריצה... היא לא שאלה אותי מה אני אוהבת, אבל בפעם היחידה שניסיתי להגיד לה, היא הפחידה אותי כל כך... אולי תמיד הייתי מפוחדת. כל החיים שלי. אני זוכרת את הפרצוף של אמא בחתונה... זאת היתה חתונה שלה, באמת... לא שלי. היא תכננה לי את החיים. אלה לא החיים שאני תכננתי לעצמי. וזה מה שאת ניסית לעשות עם הילדים שלך, בדרך אחרת. אלא ששרה הצליחה לברוח וזה עצבן אותך... אבל עברו כל כך הרבה שנים - ששכחת.

לא אכפת לי מה את חושבת או לא חושבת. אני מאוהבת בבן שלך ונמאס לי לראות איך את מנסה להפוך אותו לאבא שלו. אני לא חושבת אפילו שאת יודעת שאת עושה את זה, גם הוא לא, וזה מה שכל כך מסוכן בכל העניין. תראי, העולם היפהפה הזה שאמא הכניסה אותי אליו לא היה קל.

הבנת? אני רגילה לצרות, אז אל תנסי להתערב לי בחיים כי אני לא אתן לך.

ואתה... בוא נוודא שאנחנו נוסעים בכיוונים הפוכים, ושאף פעם לא ניפגש. להתראות לך טק.