השחף
תן לי להסתכל עלייך קצת... פחדתי שאתה מתעב אותי. כל לילה אני חולמת שאתה מביט ולא מכיר אותי.
אז מה, אתה עכשיו סופר.. אתה סופר ואני שחקנית... גם אתה ואני נסחפנו לתוך המערבולת.
פעם חייתי בשמחה, כמו ילדה, הייתי קמה בבוקר ושרה, אהבתי אותך , חלמתי על תהילה , ועכשיו? אתה אומר נישקת את האדמה שעליה דרכתי. למה? להרוג אותי היה צריך.
אני כל-כך מותשת. לנוח... קצת לנוח... אני- שחף. לא, זה לא זה. אני- שחקנית . (היא שומעת את טריגורין וארקדינה צוחקים מאחורי הקלעים, מקשיבה, רצה לדלת ומציצה בחור המנעול) וגם הוא פה (חוזרת אל קוסטיה) נו כן.. מה זה משנה? הוא אף אחד לא האמין בתאטרון , כל הזמן לעג לחלומות שלי, וגם אני הפסקתי , לאט לאט, להאמין, איבדתי את ה-ייעוד.. ונוסף לכל – סיבוכים של אהבה, וקנאה ודאגה לתינוק.. נהייתי קטנונית, יומיומית, שיחקתי בלי שום משמעות.. אתה לא יודע מה זה להרגיש שאת משחקת זוועה. אני- שחף. לא, זה לא זה. זוכר? שירית בשחף? במקרה עבר גבר, שם אליו לב, ומכיוון שלא היה לו דבר יותר טוב לעשות, השמיד. נושא לסיפור קצר. איפה הייתי? הבמה. לא, כעת אני כבר לא ככה.. היום אני שחקנית, אמיתית. אני משחקת בחדווה, עם אש, נשרפת על הבמה ומרגישה יפיפייה. אז היא הביאה אותו איתה מה? אח, מה זה משנה. כשתראה את טריגורין אל תגיד לו כלום. אני אוהבת אותו. אוהבת אותו אפילו יותר מפעם... נושא לסיפור קצר... אני אוהבת, עד שגעון, עד ייאוש, אוהבת. כמה טוב היה פעם קוסטיה! זוכר? איזה חיים בהירים, חמים, שמחים , בלי שום כתם, איזה רגשות, עדינים ורוטטים כמו פרחים.. זוכר?
