יון גבריאל בורקמן
מה הוא מבקש כאן למטה בחדר שלי? הפעם האחרונה שעמדנו זה מול זו הייתה בבית משפט כשנקראתי להעיד. עכשיו אתה רוצה להעיד להגנתך? זה לא יועיל, מניעים לא מזכים אף אחד. וגם לא תירוצים.
אה, לשם מה כל הדיבורים האלה! אני כבר חשבתי די והותר על העסקים האפלים שלך.
האדם היחיד שנגדו פשעת הוא אתה עצמך? ונגדי לא? ונגד הבן שלך? ומאות האנשים האחרים? אלה שהרסת, כמו שמספרים?
המטת בושה וכלימה על השם בורקמן. אף אחד, אף אחד מלבדך לא היה עושה זאת!
מעולם לא אהבת איש מלבד עצמך- זה כל הסיפור. היה לך פעם הכוח לעשות אותי מאושרת. האם ניצלת אותו לכך? ומה עם בנך, עצמך ובשרך! האם ניצלת את הכוח שלך - או האם חיית ונשמת כדי לעשות אותו מאושר?
אתה אפילו לא מכיר אותו.
אין לך מושג למה אני דאגתי! אני. אני לבדי. אני דאגתי לזכרך. מצלצל כאילו אתה כבר מת? זה באמת מה שאתה. חדל לחלום על החיים! שכב לך על משכבך בשלום! אני אקים את האנדרטה על קברך.
זו לא תהיה איזו אנדרטת אבן או מתכת. ואיש לא יורשה לחקוק שום כתובת מעליבה. היא תהיה כמו מין גדר חיה של עצים ושיחים שתנטע במעגל מסביב לחיי הקבר שלך ותליט מעיני האנשים במעטה של שכחה את יון גבריאל בורקמן!
אל תדאג לא אעשה זאת בכוחות עצמי. על כך אני לא מעיזה לחשוב. אבל אני גידלתי עוזר, שיקדיש את חייו למטרה האחת הזאת.
אני מתכוונת לארהארט כן. זהו ארהארט, בני, שעליו אתה מוכן לוותר- כדי לכפר על מעשייך שלך. כדי לכפר על החטא הכבד כלפיה. כלפי אישה זרה, בסך הכל! חשוב על מה שחטאת כלפיי!
אבל הוא לא נשמע לכם! כשאני זועקת אליו במצוקתי, הוא בא! כי אצלי הוא רוצה להיות! אצלי ורק אצלי!
