אנה קריסטי
אל תישן זקן! תקשיב אלייך אני מדברת.
כל אותם הפטפוטים הנחמדים שלך על חיי הכפר הנחמדים כל כך.
לא רשמתי לך כל שנה כמה עלובים החיים שם ואיזו שפחה מזוהמת עשו ממני הבני דודים שלנו? אבל מה זה אכפת לך? אפילו לא הטרחת את עצמך לבוא לבקר אותי.
הדיבורים הריקים שלך על לשמור אותי מפני הים לא הצלחתי לעכל!
אתה פשוט לא רצית שאהיה תלויה לך על הצוואר. אתה כמו כל האחרים.
רק דבר אחד לא כתבתי לך אף פעם.
על אחד הקרובים שלנו שהם לדעתך אנשים כל כך הגונים.
על בן דודי פול. שעשה בי מה שעשה בי. שנאתי אותו. מסיבה זו הוכרחתי לבקש לי עבודה כמטפלת בסן פול. הייתי סגורה ומסוגרת כמו בבית סוהר טיפלתי בילדים זרים שמעתי את הצעקות והבכי שלהם מהבוקר עד הלילה והייתי בודדה , בודדה כמו כלבה עד שלבסוף נכנעתי. את מי יש להאשים בזה אותי או אותך? אילו נהגת כבנאדם כאב פשוט והגון והחזקת אותי על ידך...
לא מטפלת הייתי בשנתיים האחרונות במכתבים שלי אלייך שיקרתי. הייתי במין בית שכזה במין בית כמו אותם הבתים שמלחים כמוך נכנסים לשם שמגיעים לעיר נמל. אתם והגברים ההגונים שבעיר. הגברים ההגונים. שונאת אותם שונאת אותם...
