תזמורת על תנאי

(פונה לפלורט)

כמה פעמים אפשר לטעות במשפט אחד?! הה? כמה? לפני הקצינים לפני כולן. עוד פעם ועוד פעם- מטומטמת קטנה! לא מספיק חזרות עשינו? החצופה הזאת! למה היא לא מקבלת את הסטירה שמגיעה לה? זאת משמעת. זה מוסיקה. אי אפשר בלי זה. זאת זכותי! מה זה? עלבון לקבל סטירה? מה קרה? כמה סטירות אני קיבלתי בגלל זיופים? זה כאילו הן לא אוהבות מה שהן עושות. את המוסיקה! הרי הם צריכים להיות מרוצים הקצינים. בשביל זה אנחנו כאן.

שבי! את תקשיבי עכשיו עד הסוף. אני לא רואה לדעתך. נכון?! לא רואה. לא. אני לא רוצה לראות! אני מסרבת לראות! אני צריכה לעשות מוזיקה. אני לא יכולה לרחם עליכן כל היום ועל כל הנשים פה.

אנשים הולכים לגז. אז מה? לשבת על הכסא? לבכות? אני לא יכולה לפחד מהסלקציות כל היום- אני צריכה לעשות מוסיקה! אני מחכה למשלוחים רק כדי לדעת אם יש בהן נגניות טובות. ובזכות זה את חיה. את טיפשה כמו החברות שלך. קל מאוד להיות בכיינית מטומטמת. שניה אחת שאני ארשה לעצמי להיות כמוכן. שניה אחת שתישארו בלי שליטה שלי- וננגן רע מאוד. וזה פשוט מאוד- ננגן רע- והם יחסלו אותנו. אין זכות קיום לגרועים. אני קראתי לך אחרי יום בבלוק החיטוי כי חיפשתי כאלה כמוך. גם אותי הביאו לצריף הזה וחשבתי שהגעתי לגן עדן. תזמורת באמצע אושוויץ. אני לא צריכה לספר לך איך הרגשתי כשנתנו לי כינור ליד. גם את בכית. על הפסנתר. פתאום ראיתי שאני לא בין פראי אדם. בג'ונגל... היה לי כינור. הרשו לי לנגן. ובזמן שניגנתי נכנסו עוד קצינים ועוד מפקחות מהס.ס ואני רואה איך ברגע שגמרתי. כאן לא מוחאים כפיים אבל יכלתי לראות את זה- הם העריכו את המוזיקה שלי! ונהייתי הקאפו של התזמורת. עומדת מול העדר הזה מחוסר הכשרון, מבקשת מהן לנגן- זוועה! לא קוראות תווים. ילדות מפונקות שקיבלו כמה שיעורים לספק את ההורים הבורגנים שלהן. ומאלה תעשי מוסיקה. תזמורת. כמו שהס.ס אומרים לך. מעכשיו קונצרטים. רסיטלים למפקדים שעל הזיוף הקטן את והתזמורת בעשן לשמיים. ומה את עושה?! רחמנות?! סנטימנטים?! הן אמרו שהן מוסיקאיות- אז להוכיח את זה. בצפרנים. לא לילל. לא לחבל לי במוסיקה. יורקים לי בפרצוף מחרבנים לי בנשמה. אלה החיים שלי, כל החיים שלי. אז אני ארביץ יותר מכן ואצעק יותר מכן ועל כל צליל מזויף יחטפו סטירות ממני וסדר יהיה ומשמעת. אני נשבעת לך. סדר מופתי. ומאנדל תהיה מרוצה. יש לה למה להציל אותנו ממוות. את שותקת נכון? קל מאוד לשתוק. מאוד קל.