משהו טוב

התעוררתי במיטה של פול בערך בשמונה. הרגשתי כמו שק חרא. הלכתי לשירותים, פתחתי את כל הברזים והקאת את הנשמה. אני חייבת להיות בעבודה בשתים-עשרה ואני עוד צריכה קודם לעבור בבית להתקלח ולהתלבש. במטבח פול הכין לי כוס תה. הוא מטלפן להזמין לי מונית.

"את בסדר בייבי?"

(מהנהנת) אבל אני ממש לא.

"היה מדהים, לא? איך היה לך?"

"מהמם."

הנה הטקסי צופר לי בחוץ. פול יוצא ללוות אותי, הוא נותן לנהג כסף ואומר לו להביא אותי הביתה בשלום. הוא מכניס את הראש ונותן לי נשיקה. הוא קופץ במקום כי קר לו נורא. "אני אסמס לך", הוא אומר לי, "נעשה משהו השבוע". אני עושה לו שלום מהחלון האחורי. הוא יכול לשכוח שאני אסמס לו בחזרה.

אני פוגשת את ג'וג'ו בקפיטריה לפני המשמרת שלנו. היא אומרת שאני נראית זוועה. גם היא לא נראית כמו אנג'לינה ג'ולי.בשירותים אני שוב מקיאה את הנשמה.

"מה יש לך? את נראית הפוכה. אני מקווה שאת לא בהריון"

"מה פתאום?"

ג'וג'ו עוד מעוצבנת עליי מאתמול בלילה. אני בכל זאת מבקשת ממנה להתחלף אתי לכמה דקות עד שאני ארוץ לבית מרקחת.כשאני חוזרת היא עוד נמצאת בשירותים, ועכשיו גם היא מחזיקה את השיער ביד אחת ומקיאה כמו משוגעת. אני מראה לה את הערכה של הבדיקה שקניתי.

(יושבת על האסלה) עוד שתי דקות תהיה לי תשובה. אתם מתארים לכם אותי בהריון? כמו אמא שלי. אתם מתארים לכם את פול אבא? לא, לא, אני לא מאמינה שזה קרה. אני גם אף פעם לא זוכרת מתי קיבלתי בפעם האחרונה.אם כן.. פול יצטרך.. (מביטה על הבדיקה) אוי תודה לאל. שלילי. ידעתי. אני פותחת את הדלת ומראה לג'וג'ו.. היא קוראת את ההוראות על הקופסה. "מה את מקשקשת" היא אומרת לי. "מטומטמת, פלוס זה חיובי".