אוליאנה
(קארול סטודנטית בקולג׳ בת 20, תמימה, חסרת ביטחון אך לא מפחדת. יפה, הולכת לפי החוקים, בתחילה לבושה רגיל מעט מרושל, בסוף לבושה באופן רשמי. בחורה קצת קרה. מתגרה בגורלה.
רצון- לגרום לג׳ון להודות)
אז תגיד כבר. בשם האלוהים. מי לעזאזל אתה חושב שאתה? אתה רוצה משרה. אתה רוצה כוח בלתי מוגבל. לעשות ולומר מה שאתה רוצה. איך שמתחשק לך - לבחון, לחקור, לפלרטט...
סלח לי לרגע, בסדר?
(קוראת מהמחברת שלה)
בשניים עשר: ״ שיהיה לך יום טוב חמודה״
בחמישה עשר: ״ כמה שאת נראת מושכת״
בשבעה באפריל: ״אתן, בנות, בואו רגע הנה..״
אני ראיתי אותך, אני ראיתי אותך פרופסור. במשך שני סמסטרים יושב לך ומנצל- את מה שחשבת, ״הזכות לאבהות״ עלינו, ומה זה אם לא אונס. ביקשת ממני לבוא הנה כדי להסביר לי משהו, כמו לילדה. אבל אני באתי כדי להסביר משהו לך. אתה לא אלוהים. (מוציאה את הספר שלו) והספר שלך? אתה חושב שאתה הולך להראות לי את "האור"? מר עולם שכמוך? לא, לא (מקריאה מגב הספר) ״במסורת מצויינת של חקירה ודרישה. של ספקנות אדיבה...״ ואתה אומר שאתה מאמין בשיחה אינטלקטואלית חופשית. אתה לא מאמין בשום דבר. אתה לא מאמין בשום דבר בכלל.
אתה אומר שאתה מאמין בחופש המחשבה, אז למה אתה מערער, ולו לרגע אחד על ההחלטה של הועדה לסרב להעניק לך קביעות? למה אתה מערער על ההשעייה שלך?
אתה מאמין במה שאתה מכנה חופש מחשבה. אז יפה. אתה מאמין בחופש מחשבה ובבית ו, ובזכויות יתר לילד שלך, ובקביעות. ואני אגיד לך, אתה מאמין לא בחופש מחשבה אלא בהירארכיה , ב-, בהירארכיה אליטיסטית מוגנת הגומלת לך; ושבשבילה אתה ליצן. ואתה לועג ומנצל את השיטה המשלמת לך את שכר הדירה שלך. אתה טועה. אני לא טועה. אתה טועה. אתה חושב שאני מלאה שנאה. אני יודעת מה אתה חושב שאני.
אתה חושב שאני איזה יצור צעיר מפוחד, מדוכא, מבולבל, אני לא יודעת, זנוחה ובעלת מיניות מפוקפקת, שמחפשת כוח ונקמה. זה לא מה שאתה חושב?
באתי לכאן, מאחר שכיבדת אותי בבקשה לבוא לכאן, באתי לכאן כדי להגיד לך משהו. שאני חושבת.. אני חושבת שטעית. אני חושבת שטעית מאוד. אתה שונא אותי עכשיו?
