הבט אחורה בזעם

אני טעיתי, אני טעיתי!

ני לא רוצה לעמוד מהצד, אני לא רוצה להיות קדושה, אני רוצה להיות מקרה אבוד.

אני רוצה להיות מושחתת וחסרת תועלת!

אתה לא מבין? הוא איננו! הוא איננו! היצור האנושי חסר האונים הזה שבתוך הגוף שלי. חשבתי שהוא כל כך מוגן. כל כך בטוח שם בפנים. חשבתי ששום דבר לא יוכל לקחת אותו ממני. הוא היה שלי, אחריות שהיא כולה עלי, אבל איבדתי אותו. רציתי רק למות. אף פעם לא ידעתי איך זה. לא ידעתי שזה יכול להיות ככה! היו לי כאבים והדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו היית אתה, אתה ומה שאבד לי.

חשבתי: אילו רק- אילו הוא רק היה יכול לראות אותי עכשיו, כל כך מטופשת, מכוערת ומגוחכת. זה מה שהוא כל כך רצה שאני ארגיש. בזה הוא רצה שאני אשתכשך. אני בתוך האש ואני נשרפת והדבר היחידי שאני רוצה הוא למות! זה עלה לו בילד שלו, ובכל הילדים שהייתי יכולה ללדת לו! אבל מה זה איכפת- זה מה שהוא רצה ממני! אתה לא ראית! סוף סוף אני בבוץ! אני שקועה! אני זוחלת! או, אלוהים...