אשמים ללא אשמה

נינה פבלובנה קורינקינה:

תסגור את הדלת. עוברים פה כל מיני אנשים.

(פטיה: מה איתך? עצבים?)

כן.עצבים. בטח, עצבים. אני לא מבינה. מה? כולם השתגעו? אנשים בריאים לא מגיבים ככה.

(פטיה- על מה את מדברת?)

על הקהל בתיאטרון. אני מדברת על ההצגה של אתמול. קרוצ'ינינה! קרוצ'ינינה, קרוצ'ינינה! כולם השתגעו! נו, תגיד. אני שואלת אותך: מה יש בה?

(פטיה- משחק עדין, צרפתי)

משחק עדין?! צרפתי?! אדיוט! לך מכאן. למה באת אל החדר שלי? בשביל לדבר שטויות?

אני לא רוצה לראות אותך ולשמוע אותך. אתה מרגיז אותי בכוונה. אתה לא מבין שום דבר.

וזה גם לא ידידותי. שהקהל ישתגע, מילא! אבל למה את צריך להשתגע? אתה צריך לשמור כבוד לשחקנים של התיאטרון שלנו. אתה לא יודע לשמור על הכבוד. אתה... אתה.. אין לי מילים. אני לימדתי אותך איך צריך להתנהג על הבמה. מה אתה היית? חתיכת עץ! איך עמדת? איך הלכת? אפס מאופס.

(פטיה-תודה. אבל למה להעליב? זה קצת מוגזם יקרתי.רוצה לנשק את ידה)

רק זה חסר לי. לך מפה. (קמה) אין במשחק שלה שום דבר מיוחד. רגש...כן. מה זה בכלל רגש? זה משהו רגיל. לכל אישה יש רגש.

איפה המשחק? אני ראיתי שחקניות צרפתיות. אי אפשר להשוות. היא משחקת בצורה כל כך צנועה. כאילו היא בכלל לא קיימת. וכולם מאמינים לה. זה מה שמרגיז אותי.

(פטיה- נראה לי שהיא צנועה גם לא על הבמה)

אתה שוב קם להגן עליה? על הצניעות שלה אתה יכול לספר למישהו אחר. אני יודעת המון סיפורים על האישה הזאת. היא מספרת שהרבה זמן הייתה בחוץ לארץ. עם סבתא עשירה. והסבתא הזאת השאירה לה את הירושה. איזה בול עץ יכול להאמין לזה? אולי היה איזה גבר עשיר.

סבתא, הא... שתספר לסבתא!

למה היא מסתובבת לה ומשחקת על פני כל רוסיה? למה היא גונבת את הלחם שלנו?

זאת אומרת, כנראה אסור לה להישאר במקום אחד הרבה זמן... זאת אומרת שבכל מקום יש לה סיפור חדש.

תשמע- אני רוצה לבקש מניל סטרטוניץ שיזמין את קרוצ'ינינה הערב אל הבית שלו.

אין לנו הצגה היום. אנחנו נזמין גם את נייזמוף וניתן לו לשתות. וודקה. זאת תהיה חגיגה!

אני אסדר את זה. ואתה תספר לו על קרוצ'ינינה.

שאני אבין, פטיה, אתה ידיד שלי או לא? אתה גיבור על הבמה. תנסה פעם אחת להיות גיבור בחיים. תתאר לעצמך איזו הצגה זאת תהיה! משהו! בונבוניירה!