מיוחדים במינם

אמילי (אמא בת 35-40):

זה הבן שלי, מוס. מוס אוהב מים.

כשמוס היה תינוק הוא היה כל כך מתוק - שמנמן כזה ועסיסי - מסוג הילדים האלה שאתה רק רוצה למחוץ מרוב אהבה.

הוא חייך בגיל שישה שבועות.

הוא אמר "אמא" בגיל עשרה חודשים.

הוא התחיל ללכת בגיל הנכון, אכל כל מה שנתנו לו ושיחק עם כולם.

ואז יום אחד, כשמוס היה בן עשרים חודשים, הוא נכנס אל חדר האמבטיה, לקח את מברשת השיער הצהובה שלי, התיישב על הרפה והתחיל לסובב אותה.

שוב ושוב ושוב.

כשהבן שלי היה בן תשעה חודשים, הוא אמר את המילה הראשונה שלו: 'בוא'.

ואז הוא אמר המילה השנייה שלו: 'אימא'.

אבל אז הוא הפסיק להגיד 'בוא'.

המילה הבאה שלו הייתה 'אור'.

בלי 'בוא, 'אמא' ו'אור'. ואז, בלי 'אור'

'אמא'. בלי 'בוא'. בלי 'אור'. ואז: 'עוד'.

ואז בלי 'אמא'.

ואז....

בלי 'בוא', בלי 'אור', בלי 'אמא'. רק 'עוד' ואז 'בההה'

בלי 'עוד'. רק...