המלט
מאת: וויליאם שייקספיר
נוסח עברי: ט. כרמי
דמות: לארטס
הערות: מערכה רביעית, תמונה חמישית. מונולוג ערוך
נוסח עברי: ט. כרמי
דמות: לארטס
הערות: מערכה רביעית, תמונה חמישית. מונולוג ערוך
(נכנס חמוש מדבר על עבר צד הבמה אל חייליו)
הֵיכָן הַמֶּלֶךְ הַלָּזֶה? - בְּנֵי-חַיִל, עִמְדוּ כֻּלְּכֶם בַּחוּץ. (חייליו מבקשים להתקדם) הַמְתִּינו-נָא בַּחוּץ.
תּוֹדָה לָכֶם. שִׁמְרוּ-נָא עַל הַשַּׁעַר. (אנשיו יוצאים ופאוזה בה מבחין במלך)
הוֹ, מֶלֶךְ מְתוֹעָב, הַב לִי אֶת אָבִי! (מקשיב למלך) שלא ארתח?
טִפַּת-הַדָּם שֶׁבִּי שֶׁלּא תִּרְתַּח, תַּצְהִיר כִּי אָנכִי מַמְזֵר; תִּזְעַק שֶׁמּוֹלִיִדי - אִשְׁתּוֹ סוֹטָה; תִּצְרוֹב אוֹת-זְנוּנִים בַּמֵּצַח הַתָּמִים, הַצַּח וְהַטָּהוֹר שֶׁל הוֹרָתִי. הֵיכָן אָבִי? (שומע את תשובתה: "מת")
(למלך) כֵּיצַד הוּא מֵת? לא אִדָּחֶה בְּקַשׁ: לַעֲזָאזֵל - שְׁבוּעַת הָאֳמוּנִים! כָּל הַנְּדָרִים - לַאֲבַדּוֹן-צַלְמָוֶת! מוֹרָא שָמַיִם וּמוּסַר-כְּלָיוֹת - אֶל תַּחְתִּיּוּת-שְׁאוּל! יִקֹּב הַדִּין! אֲנִי מוֹחֵל עַל שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, הַזֶּה, הַבָּא, יָבוֹא אֲשֶׁר יָבוֹא - אֳבָל נָקָם אֶקַּח, נָקָם עַל מוֹת אָבִי. אֵין מַעְצוֹר לְעֹז-חֶפְצִי, אַף לֹא עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ!
וְגַם אִם דַּל כֹּחִי, אֵדַע לְכַלְכֵּלו אוֹתוֹ, שֶׁיַּחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה.
אֶל אוֹהֲבְי אָבִי, מַלֵכִּי, אֶפְתַּח אֶת זְרוֹעוֹתַי, כָּךְ לִרְוָחָה; וּכְמוֹ הַפֶּלִיקָן הַמְשַׁסֵּעַ אֶת לִבּוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת גּוֹזָלָיו, אֲנִי אַשְׁקֶה אוֹתָם בְּדַם-לִבִּי אָבַל... (שומע קולות מבחוץ, אופליה מבקשת להיכנס) מַה מִּתְרַחֵשׁ? מָה הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה? (נכנסת אופליה ובידיה פרחים)
הוֹ, לֶהָבָה, יַבְּשִי אֶת לְשַׁדִּי! דְּמָעוֹת רוֹתְחוֹת, צִרְבוּ, הַשְׁחִיתוּ אֶת מְאוֹר-עֵינַי! חֵי אֱלֹהִים, אֲנִי אֶשְׁקֹל אֶת טֵרוּפֵך בְּכַף-מאזְנַיִם, וְנִקְמָתִי תִּכְבַּד, תַּכְרִיע אֶת הַכַּף.
הוֹ, שׁוֹשַׁנָּה! עַלְמָה תַּמָּה, אָחוֹת לִי יְקָרָה, אוֹפֶלְיָה הַמְּתוּקָה! בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים!
הֲיִתָּכֵן שֶׁבִּינָתָהּ שֶׁל נַעֲרָה רַכָּה תִּכְבֶּה כְּמוֹ נֵרוֹ שֶׁל אִישׁ זָקֵן? הַנֶּפֶשׁ הָאוֹהֶבֶת - אֲצִילָה; בְּרֹב אֲצִילוּתָהּ הִיא מְשַׁגֶּרֶת אֶת הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ אֶל בְּחִיר-לִבָּהּ, לְאוֹת וּלְמַזְכֶּרֶת.
(מקשיב לשירתה המוטרפת) אִלּוּ הָיִית בַּת-דַּעַת וְשִׁדַּלְתְּ אוֹתי נָקָם לָקַחַת, לא הָיְתָה נַפְשִׁי כָּל כָּךְ נִסְעֶרֶת.
הוֹ, אֱלֹהִים, הַאִם רוֹאוֹת עֵינֶיךָ?
מַלֵכִּי! אָבִי; קִבְרוֹ הָאַלְמוֹנִי - לא יָד וָשֵם, לא חֶרֶב וְלא שֶׁלֶט-גִּבּוֹרִים לְזִכָּרוֹן, לא טֶקֶס-הַלְוָיָה
וְלא-הֲדַר-כָּבוֹד - הַתַּעֲלוּמָה זוֹעֶקֶת כְּמוֹ בַּת-קוֹל מִן הַשָׁמַיִם, וּמְצַוָה עָלַי לַחְקֹר עַד-תֹּם!
(פאוזה קצרה) לְבַּקַשָׁתְךְ, אֶלָּוֵה אֵלֶיך.
הֵיכָן הַמֶּלֶךְ הַלָּזֶה? - בְּנֵי-חַיִל, עִמְדוּ כֻּלְּכֶם בַּחוּץ. (חייליו מבקשים להתקדם) הַמְתִּינו-נָא בַּחוּץ.
תּוֹדָה לָכֶם. שִׁמְרוּ-נָא עַל הַשַּׁעַר. (אנשיו יוצאים ופאוזה בה מבחין במלך)
הוֹ, מֶלֶךְ מְתוֹעָב, הַב לִי אֶת אָבִי! (מקשיב למלך) שלא ארתח?
טִפַּת-הַדָּם שֶׁבִּי שֶׁלּא תִּרְתַּח, תַּצְהִיר כִּי אָנכִי מַמְזֵר; תִּזְעַק שֶׁמּוֹלִיִדי - אִשְׁתּוֹ סוֹטָה; תִּצְרוֹב אוֹת-זְנוּנִים בַּמֵּצַח הַתָּמִים, הַצַּח וְהַטָּהוֹר שֶׁל הוֹרָתִי. הֵיכָן אָבִי? (שומע את תשובתה: "מת")
(למלך) כֵּיצַד הוּא מֵת? לא אִדָּחֶה בְּקַשׁ: לַעֲזָאזֵל - שְׁבוּעַת הָאֳמוּנִים! כָּל הַנְּדָרִים - לַאֲבַדּוֹן-צַלְמָוֶת! מוֹרָא שָמַיִם וּמוּסַר-כְּלָיוֹת - אֶל תַּחְתִּיּוּת-שְׁאוּל! יִקֹּב הַדִּין! אֲנִי מוֹחֵל עַל שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, הַזֶּה, הַבָּא, יָבוֹא אֲשֶׁר יָבוֹא - אֳבָל נָקָם אֶקַּח, נָקָם עַל מוֹת אָבִי. אֵין מַעְצוֹר לְעֹז-חֶפְצִי, אַף לֹא עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ!
וְגַם אִם דַּל כֹּחִי, אֵדַע לְכַלְכֵּלו אוֹתוֹ, שֶׁיַּחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה.
אֶל אוֹהֲבְי אָבִי, מַלֵכִּי, אֶפְתַּח אֶת זְרוֹעוֹתַי, כָּךְ לִרְוָחָה; וּכְמוֹ הַפֶּלִיקָן הַמְשַׁסֵּעַ אֶת לִבּוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת גּוֹזָלָיו, אֲנִי אַשְׁקֶה אוֹתָם בְּדַם-לִבִּי אָבַל... (שומע קולות מבחוץ, אופליה מבקשת להיכנס) מַה מִּתְרַחֵשׁ? מָה הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה? (נכנסת אופליה ובידיה פרחים)
הוֹ, לֶהָבָה, יַבְּשִי אֶת לְשַׁדִּי! דְּמָעוֹת רוֹתְחוֹת, צִרְבוּ, הַשְׁחִיתוּ אֶת מְאוֹר-עֵינַי! חֵי אֱלֹהִים, אֲנִי אֶשְׁקֹל אֶת טֵרוּפֵך בְּכַף-מאזְנַיִם, וְנִקְמָתִי תִּכְבַּד, תַּכְרִיע אֶת הַכַּף.
הוֹ, שׁוֹשַׁנָּה! עַלְמָה תַּמָּה, אָחוֹת לִי יְקָרָה, אוֹפֶלְיָה הַמְּתוּקָה! בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים!
הֲיִתָּכֵן שֶׁבִּינָתָהּ שֶׁל נַעֲרָה רַכָּה תִּכְבֶּה כְּמוֹ נֵרוֹ שֶׁל אִישׁ זָקֵן? הַנֶּפֶשׁ הָאוֹהֶבֶת - אֲצִילָה; בְּרֹב אֲצִילוּתָהּ הִיא מְשַׁגֶּרֶת אֶת הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ אֶל בְּחִיר-לִבָּהּ, לְאוֹת וּלְמַזְכֶּרֶת.
(מקשיב לשירתה המוטרפת) אִלּוּ הָיִית בַּת-דַּעַת וְשִׁדַּלְתְּ אוֹתי נָקָם לָקַחַת, לא הָיְתָה נַפְשִׁי כָּל כָּךְ נִסְעֶרֶת.
הוֹ, אֱלֹהִים, הַאִם רוֹאוֹת עֵינֶיךָ?
מַלֵכִּי! אָבִי; קִבְרוֹ הָאַלְמוֹנִי - לא יָד וָשֵם, לא חֶרֶב וְלא שֶׁלֶט-גִּבּוֹרִים לְזִכָּרוֹן, לא טֶקֶס-הַלְוָיָה
וְלא-הֲדַר-כָּבוֹד - הַתַּעֲלוּמָה זוֹעֶקֶת כְּמוֹ בַּת-קוֹל מִן הַשָׁמַיִם, וּמְצַוָה עָלַי לַחְקֹר עַד-תֹּם!
(פאוזה קצרה) לְבַּקַשָׁתְךְ, אֶלָּוֵה אֵלֶיך.