דף זה מוקדש לניקול קאסל ז"ל באהבה ובהוקרה. אתם מוזמנים לצפות בסרט הוידאו של הטקס שנערך לזכרה בבית צבי ב-24/11/06. |
| |
פירוט קטעים בסרט - לפי Time Code:
00:06 - דברי פתיחה, שירי גולן; 03:00 - מכתב לניקול, חגית דסברג; 09:00 - "הגן הציבורי", חגית דסברג ואורי מעודה; 17:10 - אתי רזניק; 21:45 - קטע מסרט; 22:55 - "השחקנים", קופניון דה לה שאנסון; 25:00 - הגיג / מכתבון, שרה פון שוורצה; 27:25 - דיאלוג, ינון צפריר ושרה; 42:20 - מתוך "טורקוואטו טאסו", יורם חטב; 50:20 - הגיג ושיר, יעל ברנפלד; 53:40 - על "מלחמת טרויה", עידו ריקליין; 1:00:00 - קליפ; 1:06:15 - קטע כתוב, דן ענבר; 1:13:05 - קטע כתוב, אופיר וויל; 1:17:30 - "לא אין בי אין", הילה מערבי; 1:20:05 - סיום, שירי גולן.
* הרצת הסרטון אפשרית רק לאחר שנטען במלואו.
|
|
|
|
מילים לזכרה של ניקול קאסל
סיון כרשטנר, מחזור מ"ה, ספטמבר 2007
קשה לעכל שאת לא איתנו עכשיו, בטקס המסכם שלוש שנים של לימודים ואיסוף חוויות – שאת היית חלק בלתי נפרד מהן.
לחלק מאיתנו לא היה הכבוד לעבוד איתך, מפני שאם להשתמש בהומור הציני שלך - הייתה לך החוצפה למות/לעזוב אותנו בסוף שנה ב'.
אלה מאיתנו שזכו להכיר אותך, לצחוק וללמוד ממך, לשחק איתך – עדיין מרגישים תחושת פספוס.
רוצים עוד הזדמנות קטנה שתנחמי בקפיטריה, תדגימי בעצמך את הסצנה, או שתעבירי ביקורת קטלנית כמו "את מכשפה קטנה" או "יש לך פנים של גבר". רוצים עוד ממך.
אני חושבת שרק בטקס, שנערך לזכרך כאן באולם הזה בנובמבר האחרון, הבנו כמה לא הספקנו להכיר אותך, כמה חוויות ותובנות היו לאנשים אחרים, בוגרים שלך. כולנו קצת קינאנו.
בשבילי את תמיד כאן, מלווה ותומכת. אני מסרבת לקבל את העובדה שהלכת ולכן תמיד תישארי איתי. בלב.
תודה ניקול...
|
|
